כשכיתות הלימוד חזרו לפעול אחרי מגפת הקורונה, הטכנולוגיה כבר לא הייתה תוספת נחמדה אלא חלק בלתי נפרד מההוראה. במקביל, כלי בינה מלאכותית החלו להיכנס לעולם החינוך במהירות. אבל האם כל המורים עומדים בפני אותה נקודת פתיחה? בסין, שבה המרחק בין מרכזים עירוניים לכפרים נמדד לא רק בקילומטרים אלא גם באינטרנט, במכשירים ובהכשרות, השאלה הזאת נוגעת ישירות לשוויון בחינוך. מתמטיקה היא מקצוע מופשט שדורש המחשה וחשיבה מעמיקה, ולכן אופן השילוב של כלים דיגיטליים בהוראתו חשוב במיוחד.
המחקר שואל מה ההבדלים ברמת הידע הטכנולוגי-פדגוגי-תוכני (TPACK) וביחס לטכנולוגיה דיגיטלית בין מורים למתמטיקה בבתי ספר יסודיים עירוניים וכפריים, ואיך גיל ומגדר משתלבים בתמונה. החוקרים הפיצו שאלון מקוון בקרב 366 מורים בצ'ונגצ'ינג, שהתבסס על כלי מדידה מוכר והורחב כך שיכלול גם כלי בינה מלאכותית. הם בדקו את תקפות השאלון באמצעות ניתוחי גורמים והשוו בין הקבוצות בעזרת מבחנים סטטיסטיים מתאימים. התוצאות מציירות תמונה שיש בה כמה הפתעות, וכאלה שמעוררות מחשבה על האופן שבו מערכות חינוך נערכות לעתיד הדיגיטלי.






