בכל בוקר, בדרך לאוניברסיטה או לעבודה, רובנו שולפים את הטלפון: לבדוק מתי מגיע האוטובוס, לחפש מסלול חלופי, לעדכן חבר שאנחנו בדרך. מאחורי המחוות הקטנות האלה מצטברת כמות עצומה של נתונים על האופן שבו אנשים נעים בעיר, ומתכנני תחבורה ברחבי אירופה מנסים להבין מה אפשר לעשות איתה. הערים גדלות, הגודש והזיהום גדלים איתן, והיעד של תחבורה עירונית בת קיימא מחייב לא רק רכבות ואוטובוסים טובים יותר אלא גם שכנוע של אנשים לשנות הרגלים שנצברו שנים.
כאן מתחדדת שאלה מסקרנת: אם לכולם יש טלפון חכם וגישה מיידית למידע, מדוע השינוי בהתנהגות הנסיעה מתרחש כל כך לאט? האם הדור הצעיר באמת מנצל את טכנולוגיות המידע והתקשורת כדי לתכנן את נסיעותיו בצורה חכמה יותר, או שהמכשיר משמש אותו בעיקר לשמירה על קשר חברתי בזמן הנסיעה, ללא קשר לנסיעה עצמה?
כדי לבחון זאת נערך בקרקוב שבפולין סקר חלוץ בקרב עשרות סטודנטים צעירים, במסגרת פרויקט אירופי שעסק ברשתות חברתיות ובהתנהגות נסיעה. השאלון בדק אילו מכשירים יש להם ובאיזו תדירות הם משתמשים בהם, באילו אמצעי תחבורה נסעו בימות השבוע ובסופי השבוע, לאילו מטרות הם פונים לאתרים וליישומונים לפני הנסיעה ובמהלכה, ועד כמה הם מעריכים שכל זה מועיל להם ומשפיע על נסיעותיהם. התמונה המצטיירת מן התשובות נוגעת לא רק לקרקוב אלא לכל עיר שמנסה לתרגם נתוני עתק לניידות טובה יותר.
