הקול הפנימי שאומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים, או גרוע מכך, שאנחנו מגונים, מוכר כמעט לכולם. אבל האם הוא תמיד אותו קול? ייתכן שביקורת עצמית של אדם החרד מפני שיפוט חברתי שונה באופיה מזו של אדם שנאבק במחשבות טורדניות, ושונה גם מזו של מי שמתמודד עם יחסים מורכבים לגוף ולאוכל. השאלה הזאת חשובה, משום שביקורת עצמית נחשבת לגורם משותף להרבה קשיים נפשיים, ובכל זאת היא נחקרת לרוב כמקשה אחת.
המחקר בוחן אילו צורות של ביקורת עצמית קשורות לסימפטומים של חרדה חברתית, של אובססיה-קומפולסיה ושל הפרעות אכילה. שאלה נוספת היא מה תפקידה של אלקסיתימיה, כלומר הקושי לזהות רגשות, לתאר אותם ולהתבונן בהם. האם הקושי הזה מחבר בין היחס הקשה לעצמי לבין הסימפטומים?
החוקרים שילבו כמה מודלים תיאורטיים מובילים של ביקורת עצמית, בהם הבחנה בין עצמי בלתי-מספק לעצמי שנוא, ובין ביקורת השוואתית לביקורת מופנמת. הם אספו שאלונים מ-564 משתתפים מהאוכלוסייה הכללית ונעזרו בניתוחי רגרסיה היררכית ובניתוח מסלולים. הממצאים עשויים לשנות את הדרך שבה אנו מבינים את הקול הביקורתי שבתוכנו.






