גיל ההתבגרות המוקדם הוא תקופה סוערת: הגוף משתנה, החברים נעשים חשובים יותר, והדרישות בבית הספר גוברות. בתוך כל זה חרדה היא חוויה נפוצה מאוד, והיא עלולה ללוות את הנער זמן רב. לכן יש עניין רב בשאלה אילו יכולות רגשיות עשויות לעמוד לצד בני הנוער. אבל האם להיות קשוב לרגשות שלך הוא תמיד דבר טוב? ומה לגבי היכולת להבין את מה שאתה מרגיש ולווסת אותו?
המחקר הזה שואל כיצד הערכה כללית של האינטליגנציה הרגשית של מתבגרים, יחד עם שלושה היבטים של תפיסתם הרגשית העצמית (כמה הם שמים לב לרגשותיהם, עד כמה הם מבינים אותם וכמה הם מאמינים שהם מצליחים לווסת אותם), קשורה לרמת החרדה הקבועה שלהם. החוקרים בדקו גם אם התמונה נראית אחרת אצל בנות ואצל בנים.
המחקר נערך בקרב 743 תלמידים ספרדים בני 12 עד 15, שמילאו בכיתותיהם שאלונים בדיווח עצמי על אינטליגנציה רגשית, על תפיסה רגשית ועל חרדה. הנתונים נותחו בשני מסלולים סטטיסטיים משלימים: מודל רגרסיה שבוחן תיווך מותנה, ומודל משוואות מבניות המשווה בין שתי הקבוצות. החוקרים מדגישים כבר מראש שמדובר בתמונת מצב ולא בהוכחה לסיבה ותוצאה, ושואלים מה אפשר ללמוד מדפוסי הקשר בכל זאת.
