מי אנחנו, ומה המשמעות של השתייכות לקבוצה אתנית או גזעית מסוימת? שאלה זו מלווה כמעט כל מתבגר, אך היא טעונה במיוחד עבור צעירים מקבוצות מיעוט שנתקלים באפליה. עד היום רוב המחקר על התפתחות הזהות האתנית-גזעית התמקד בהורים, בעוד שבגיל ההתבגרות החברים ובית הספר תופסים מקום מרכזי בחיים. האם חברים משפיעים על האופן שבו נער מגדיר את זהותו? ומה מלמד בית הספר על גזע, תרבות וכוח חברתי?
המחקר בוחן יחד כמה היבטים של רשת החברים ושל האקלים הבית-ספרי: כמה מהחברים שייכים לאותה קבוצה, אילו שיחות ופעילויות תרבותיות מתקיימות ביניהם, באיזו מידה גם החברים מתמודדים עם אפליה, ואם בבית הספר לומדים על קבוצות אחרות ועל מערכות של אי-שוויון. השאלה המרכזית היא אם גורמים אלה קשורים לשלושה ממדים של הזהות: חקירה, בהירות ורגש כלפי הקבוצה. החוקרים בדקו גם אם התמונה משתנה בין כיתה ו' לכיתה ט', ובין צעירים ממוצא מיעוט לצעירים לבנים.
המחקר נערך בקרב 717 תלמידים בארבעה בתי ספר ציבוריים בדרום-מערב ארה"ב, זמן קצר לפני מגפת הקורונה. התלמידים מילאו שאלונים, ובנוסף נקבו בשמות של עד עשרה חברים משכבתם, וכך אפשר היה לבנות מדדים של רשת החברות עצמה ולא רק של תפיסת הנער. הנתונים נותחו בניתוח נתיבים רב-קבוצתי.
