מי היה מאמין שלימוד התנ"ך, שנדחק לשוליים במשך דורות רבים בעולם הישיבות, יהפוך בציבור הדתי-לאומי לתחום פורח ורב-משתתפים, עם אלפי פרסומים, ימי עיון המוניים ומיזמי לימוד יומיים ברשת? עוד בשנות השישים עמדו לרשות מדריכי בני עקיבא רק שני ספרים מרכזיים ללימוד פרשת השבוע, וגם מחברם של אחד מהם התלונן שהציבור הרחב מעולם לא קיבל כלים ראויים לעיון שיטתי בפירושי המקרא. כיצד קרה שתוך דורות ספורים התהפכה התמונה מן היסוד, וכיום הבחירה מבין שפע הפירושים והלימודים הופכת בעצמה לאתגר?
המאמר מתחקה אחר השינוי הדרמטי הזה, בוחן את הגורמים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שגרמו להזנחת לימוד המקרא לאורך דורות, ולעומתם את הכוחות שהובילו לתחייתו מחדש: תחיית השפה העברית, השיבה לארץ ישראל, התפתחות ציבור אקדמאים דתיים והמהפכה הטכנולוגית. לב המאמר מוקדש לשלוש דמויות מרכזיות שחוללו מהפכה של ממש בדרכי לימוד התנ"ך, כל אחת בשיטתה הייחודית ובתרומתה המובחנת. באמצעות ניתוח שיטותיהן ומורשתן, מבקש המאמר להבין כיצד השתנתה מן היסוד דרך ההתייחסות לספר הספרים בעולם הדתי-לאומי.
