הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) נחשבה בעבר להפרעה של הילדות בלבד, אך בשנים האחרונות מצטברות עדויות לכך שהיא ממשיכה להשפיע גם על מתבגרים ומבוגרים. הטיפול התרופתי המקובל, המבוסס על תרופות ממריצות כמו מתילפנידאט ודקסאמפטמין ועל תרופה לא-ממריצה כמו אטומוקסטין, נחשב לאבן יסוד בטיפול, אך עד כה קיים מידע מוגבל מאוד על היקף השימוש בו בבריטניה, ובעיקר על ההבדלים בין קבוצות גיל שונות ובין המינים.
המחקר שלפנינו יצא לבחון שאלה מרכזית: כיצד השתנו שיעורי התחלואה (Prevalence) והמקרים החדשים (Incidence) של טיפול תרופתי ב-ADHD בבריטניה על פני השנים 2003-2008, וכיצד מגמות אלה נבדלות בין ילדים, מתבגרים, צעירים ומבוגרים, ובין גברים לנשים? כדי לענות על כך, נעזרו החוקרים במסד הנתונים הבריטי THIN, המכיל רשומות ממוחשבות ואנונימיות מרפואת המשפחה ומקיף כ-5.7% מאוכלוסיית המדינה, ובחנו נתונים על כ-3.5 מיליון מטופלים, מתוכם אותרה קבוצה שקיבלה אבחנה של ADHD וטיפול תרופתי בפועל.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומרתקת של דפוסי טיפול משתנים, פערים מגדריים בלתי צפויים, והבדלים חדים בין קבוצות הגיל, שעשויים להעיד על מגמות רחבות יותר באבחון ובטיפול בהפרעה זו בעולם המערבי.
