תחום הטיפול בקטינים ומתבגרים במסגרת מערכת המשפט הפלילי, הן כחשודים והן כקורבנות, זוכה כיום להגברת תשומת הלב הציבורית, תוך התייחסות להיבטים הטיפוליים, הפליליים והחברתיים. אינטרס זה נובע משתי סיבות עיקריות – דאגה מההשלכות החברתיות של תופעות אלו והרצון לצמצם את היקפן, וכן הבטחת שלומם וזכויותיהם של קטינים בתהליכים הפליליים.
התמודדות עם תקריות בהן מעורבים קטינים ומתבגרים מציבה אתגרים שונים עבור המשטרה בהשוואה לתפקידיהם האחרים. הם נדרשים ליצור קשרים עם גורמים שונים שאינם משטרתיים ונמצאים תחת בדיקה ציבורית בנוגע לשיטותיהם המבצעיות. יתר על כן, יש תחושה כי שיטות אכיפת החוק המסורתיות אינן מספיקות בתחום זה, ויש לחקור גישות ושיטות חדשות.
המחקר הנוכחי נערך לאור נסיבות אלו, וממצאיו מובאים בדו"ח זה. המחקר הנו מחקר משולב, והוא התבסס על נתונים ממאגר המידע של המשטרה, ראיונות עומק עם מגוון בעלי תפקידים במשטרה, ושאלונים למילוי עצמי שחולקו למפקדי התחנות ולראשי משרדי חקירות בתחנות.
