כמה מהבריאות שלנו נקבעת בתוך ארבעת הקירות שאנחנו חוזרים אליהם בסוף היום? רטיבות בקיר, חדר שקר מדי בחורף או חם מדי בקיץ, חלון בלי אפשרות לאוורר, דירה צפופה מדי למספר הנפשות שגרות בה, או פשוט שכר דירה שבולע שליש מההכנסה ומשאיר את הדייר במתח מתמיד. כל אלה אינם רק אי נוחות יומיומית, אלא חשיפות שאפשר למדוד ולקשור לתחלואה נשימתית, לבריאות הנפש ואפילו לסמנים ביולוגיים בדם.
בישראל, שבה מחירי הדיור עולים כבר שלושה עשורים, הדיור הציבורי הצטמצם לשיעור מהנמוכים בעולם המפותח, הפיקוח על איכות הבנייה רופף, ולמרחב מוגן יש משמעות של חיים ומוות, השאלה הזאת נעשית דחופה במיוחד. ועם זאת, כמעט אין בישראל מחקר שבוחן את הקשר בין תנאי הדיור ובין בריאות האוכלוסייה. מה בעצם ידוע, ומה חסר כדי לדעת?
כדי לענות על כך נבחנו כאן המסגרות הבינלאומיות שמגדירות מהו דיור בריא, הצטברות הראיות המחקריות על נגישות כלכלית לדיור, איכות הדיור וצפיפותו, והתמונה הישראלית כפי שהיא עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדוחות מבקר המדינה, מחקיקה ומתוכניות הסיוע. לצד אלה נבדקו ארבע מדינות שבהן חוקרי בריאות הציבור הצליחו לתרגם מחקר על דיור לשינוי מדיניות ממשי, ומהן אפשר ללמוד מה נדרש גם כאן.
