האש שבערה בסנה ואינה אוכלת היא אחת התמונות המפורסמות ביותר במקרא, ובכל זאת איש אינו יודע בוודאות איזה צמח עמד שם. הפטל הקדוש, כסיה מחודדת, אטד, שיזף ועוד מועמדים שונים הוצעו לאורך הדורות, ובמקביל נוצרו פירושים רבים למשמעות המראה: משל לצרת ישראל, לנבואה הבוערת בלב משה ועוד. מה בעצם ראה משה במדבר, ומדוע התגלה אליו האל דווקא כך?
המאמר מציע לחזור אל לשון הפסוקים ולבדוק אותה מחדש. הוא בוחן פרטים לשוניים קטנים, כמו השימוש המפתיע בה' הידיעה, משמעות התואר "גדול" והביטוי היחידאי "לבת אש", ומשווה אותם לתיאורי התגלות אחרים במקרא ולדברי פרשנים וחז"ל, ובהם הזיקה המסתורית בין "סנה" ל"סיני". השאלה המרכזית היא האם הזיהוי המקובל של הסנה כשיח בודד אכן נשען על פשט הכתוב, והאם אפשר לתאר את המראה בדרך שתשפוך אור חדש על מהותו ועל הקשר שלו לשליחות משה ולגאולת ישראל ממצרים.
למי שמתעניין במקרא, בפרשנות ובקשר שבין שפה, נוף ותיאולוגיה, זו הזדמנות להסתכל מחדש על סצנה מוכרת ולגלות כמה שאלות עדיין פתוחות בה.
