אנטומיה היא אחת מאבני היסוד של לימודי הרפואה, אבל מה קורה לה אחרי שהסטודנט מקבל את התואר? בשנים האחרונות קוצצו שעות ההוראה שלה בפקולטות, וניתוחי גופות מסורתיים פינו מקום לשיטות אחרות. בו בזמן, הספרות הרפואית מצביעה על כך שטעויות אנטומיות מעורבות בחלק לא מבוטל מתביעות הרשלנות בתחום הניתוחי וההתערבותי. נשאלת השאלה אם הידע הזה נשמר ומתעדכן כשהרופאים כבר עובדים במחלקות ובחדרי הניתוח.
המחקר שואל כיצד רופאים מתחומים שונים תופסים את מקומה של האנטומיה בעבודתם היומיומית, באיזו תדירות הם מרעננים את הידע הזה, והאם לדעתם צריך להמשיך ללמוד אותו גם במהלך ההתמחות. ואם כן, באיזו צורה, באיזה תוכן ובאיזה תזמון.
החוקרים פיתחו שאלון מקוון וחילקו אותו בקבוצות סגורות של רופאים בטורקיה. בסקר השתתפו יותר מ-1,500 רופאים, ובהם רופאים כלליים, מתמחים, מומחים ואנשי סגל אקדמי, מתחומים פנימיים, כירורגיים ומדעי היסוד. הם דירגו את תרומתם של קורסי הפקולטה, את חשיבות הידע האנטומי בשלבים שונים של קבלת החלטות קליניות ואת תדירות העדכון של הידע שלהם. בנוסף, מאות מהם הוזמנו לתאר במילותיהם את הצורה שבה היו רוצים ללמוד אנטומיה בהמשך הדרך, ותשובותיהם נותחו בניתוח תמטי. התמונה שעולה מההשוואה בין תחומי ההתמחות, מעמדי העבודה ושנות הוותק מעניינת במיוחד לכל מי שמתעניין בהכשרה רפואית ובבטיחות מטופלים.
