למה תלמידים רבים מרגישים שפיזיקה היא בעיקר ים של נוסחאות לשינון? במיוחד כשמגיעים לחוקי התנועה של ניוטון, הנושא שאמור להסביר את מה שקורה סביבנו בכל יום, ההבנה נעלמת והתסכול גובר. מאחורי התחושה הזו עומדת שאלה חינוכית רחבה: איך אפשר לבנות חומר לימוד שמדבר אל התלמידים בשפה שמתאימה לשלב ההתפתחות שלהם, ושמאפשר להם לבנות את הידע בעצמם ולא רק לקבל אותו מוכן מהמורה?
המחקר הזה מנסה לענות על כך דרך פיתוח ספר לימוד חדש בפיזיקה, המבוסס על הגישה המדעית של התבוננות, שאילת שאלות, ניסוי, הסקה ותקשורת. הספר נשען על רעיונות הקונסטרוקטיביזם ועל ההתפתחות האינטלקטואלית של התלמידים, והוא נכתב בהקשר של מערכת החינוך האינדונזית ושל הקוריקולום העצמאי החדש שלה.
החוקרים פעלו במסגרת מחקר ופיתוח בארבעה שלבים: הגדרה, תכנון, פיתוח והפצה. הם ניתחו את תכנית הלימודים, את התלמידים ואת החומר, תכננו את הספר, ואז העבירו אותו לבחינה של מומחים שדירגו את התאמתו, את השפה שלו, את הנגישות והניווט ואת איכות העיצוב. השאלה המרכזית היא עד כמה ספר כזה עומד בקריטריונים של תוקף, ומה ההשלכות לכך על הוראת הפיזיקה.
