מאז אושר תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד, גדל בהתמדה מספר התלמידים עם מוגבלות המשולבים בכיתות החינוך הרגיל, וכיום כ-60% מהם לומדים לצד חבריהם ולא במסגרות נפרדות. השינוי הזה נועד לקדם שוויון הזדמנויות והשתלבות חברתית, אך הוא גם מציב אתגרים לא פשוטים בפני בתי הספר, המורים והצוותים המקצועיים הנדרשים לתת מענה הולם לאוכלוסייה מגוונת יותר מאי פעם. בעוד שמחקרים קודמים בדקו את עמדותיהם של מנהלים ומורים כלפי מדיניות השילוב, נותר חסר משמעותי בהבנת נקודת המבט של היועצים החינוכיים, אנשי המקצוע שאחראים על הרווחה הנפשית של התלמידים והצוותים ומעורבים ישירות בקידום השילוב בשטח.
מאמר זה מבקש למלא את החסר הזה ולבחון כיצד יועצים חינוכיים תופסים את השילוב על כל היבטיו: אילו יתרונות הם מזהים בו, עם אילו קשיים ואתגרים הם מתמודדים, ואילו דילמות מקצועיות וערכיות מעמידה בפניהם העבודה היומיומית מול תלמידים משולבים, הוריהם והצוות החינוכי. המחקר מתבסס על נתונים שנאספו מ-52 יועצים חינוכיים מהחינוך הממלכתי במגזר היהודי, שהשיבו על שאלון שכלל שאלות פתוחות שפותחו במיוחד לצורך הבחינה המעמיקה של סוגיה זו.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ורבת פנים, שמעניקה קול לאנשי מקצוע שקולם לא נשמע עד כה בשיח הציבורי והמחקרי סביב מדיניות השילוב, ומצביעה על תובנות שיכולות להשפיע על עיצוב המדיניות ועל תפקידו העתידי של הייעוץ החינוכי בבתי הספר.
