תחלופת מורים באוניברסיטאות פרטיות היא בעיה שהולכת ומחריפה, עם השלכות כבדות על יציבות המוסד, איכות ההוראה ועלויות גיוס והכשרה מתמשכות. בשונה ממוסדות ציבוריים, שבהם תנאי ההעסקה יציבים יחסית, מורים באוניברסיטאות פרטיות מתמודדים לעיתים קרובות עם עומס עבודה כבד, שעות ארוכות ולחץ מחקרי, מה שמעלה את השאלה: כיצד בדיוק הקונפליקט בין דרישות העבודה לדרישות המשפחה מתורגם להחלטה לעזוב את מקום העבודה?
מאמר זה בוחן שאלה זו דרך העדשה של תיאוריית החליפין החברתי, ומציע כי הקשר בין קונפליקט עבודה-משפחה לכוונת תחלופה אינו ישיר בלבד, אלא עובר דרך שני מנגנונים פסיכולוגיים מרכזיים: תחושת החוזה הפסיכולוגי היחסי שהמורה מפתח כלפי המוסד, ורמת שביעות הרצון הכללית שלו מהעבודה. כלומר, השאלה אינה רק אם קונפליקט עבודה-משפחה מוביל לעזיבה, אלא גם דרך אילו תהליכים פנימיים זה קורה.
כדי לבחון את השאלות הללו, נאסף מידע באמצעות שאלונים מובנים ממאות מורים במוסדות פרטיים להשכלה גבוהה במחוז שאנדונג בסין, תוך שימוש בכלים מדידה מבוססים לקונפליקט עבודה-משפחה, לחוזה הפסיכולוגי, לשביעות רצון בעבודה ולכוונת תחלופה. הנתונים נותחו באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות לבדיקת מודלים של תיווך. הממצאים חושפים תמונה מורכבת יותר ממה שנראה במבט ראשון על האופן שבו לחצים אישיים ומשפחתיים מתורגמים להחלטות קריירה משמעותיות בשדה האקדמי.
