מדוע אנשים שכבר עברו טיפול בהתמכרות חוזרים שוב ושוב אל החומר? הנתונים בעולם מראים ששיעורי ההישנות גבוהים להפתיע, גם אחרי טיפול תרופתי ופסיכוסוציאלי מקצועי. חוקרים מנסים להבין אילו כוחות פנימיים מכריעים אם אדם יחזיק מעמד או יחזור לשימוש. שניים מהם הם היכולת לשאת תסכול ואי נוחות בלי לברוח אל החומר, והמוכנות האמיתית לשנות את החיים. רוב הידע בנושא נבע ממחקרים במדינות מערביות, ופחות ידוע על האופן שבו הדברים פועלים בהקשרים תרבותיים אחרים, שבהם משפחה, כלכלה וסטיגמה משחקות תפקיד אחר.
המחקר שואל כיצד שלושה מושגים קשורים זה בזה: הסיכון לחזור לשימוש, הסבילות לתסכול והמוכנות לשינוי, בקרב מטופלים במצרים. האם מי שמתקשה לשאת תסכול הוא גם מי שפחות מוכן להשתנות? והאם שני אלה קשורים לרמת הסיכון להישנות?
החוקרים ראיינו פנים אל פנים מאות מטופלים במרפאות חוץ להתמכרות בבית חולים פסיכיאטרי בקהיר. הם השתמשו בשאלון רקע ובשלושה שאלוני דיווח עצמי מקובלים, ובדקו גם את הקשר בין מאפיינים כמו גיל, השכלה, תעסוקה ומגורים לבין התוצאות. התמונה שעולה מהנתונים עשויה לשנות את האופן שבו חושבים על מניעת הישנות בהקשר התרבותי הזה.
