בבתים רבים בארצות הברית יש נשק חם לצד ילדים, ופגיעות מנשק הן אחת מסיבות המוות המובילות בקרב ילדים ומתבגרים. ידוע שהדרך שבה הנשק מאוחסן משנה את רמת הסיכון. ובכל זאת, הורים רבים בוחרים דפוסי אחסון שונים מאוד זה מזה. מה עומד מאחורי ההחלטות האלה? איך הורים שמחזיקים נשק חושבים על ביטחון, על סיכון ועל אחריות כלפי ילדיהם? ומה מקורות המידע שמעצבים את ההרגלים שלהם?
המחקר מבקש להבין לעומק את ההיגיון שמנחה הורים כשהם מחליטים איפה ואיך לשמור את הנשק בבית, אילו אמונות ליוו אותם בדרך, ואילו חסמים עומדים בפני שינוי. השאלה המרכזית היא מה הסיבות שבגללן הורים בוחרים בדפוסי אחסון מסוימים, ועד כמה הם פתוחים לשנות אותם.
החוקרים גייסו הורים ואפוטרופוסים שמחזיקים נשק בבית מכמה מרפאות ילדים וממיון ילדים במחוז ניו הייבן שבקונטיקט. הם קיימו עם עשרים מהם ראיונות אישיים חצי מובנים, חלקם פנים אל פנים וחלקם בטלפון בימי הקורונה, תמללו אותם וניתחו אותם בשיטה איכותנית שיטתית. התוצאה היא הצצה נדירה לתוך עולמם של הורים שחיים עם נשק, והיא מעלה שאלות לא פשוטות על הפער בין כוונות טובות לבין מציאות יומיומית.
