מה קורה בתוכנו כשהמציאות פשוט לא מתנהגת כמו שרצינו? יש אנשים שמצליחים להושיט יד ולקבל את הדברים כפי שהם, ואחרים נתקעים בדרישה פנימית עיקשת שהעולם ישתנה כאן ועכשיו. בטיפול הרציונלי-רגשי-התנהגותי זו אחת האמונות הלא רציונליות המרכזיות, והיא קשורה לדיכאון, לחרדה, לכעס ולהתנהגויות מפריעות. כדי למדוד אותה פותחה סקאלה שמבחינה בין כמה סוגים של חוסר סובלנות: רגשי, לאי-נוחות, תסכול סביב הישגים ותחושת זכאות. אלא שכשהסקאלה תורגמה לשפות שונות, המבנה המקורי שלה לא תמיד שרד את המעבר.
המחקר הזה שואל אם אפשר לסמוך על הגרסה הרומנית של הכלי, ובעיקר אם ארבעת הממדים אכן מתקיימים בה או שמא היא מודדת תופעה אחת רחבה. החוקרים תרגמו את הסקאלה בתהליך של תרגום חוזר והציגו אותה ל-308 מורים רומנים, אוכלוסייה שנבחרה בין היתר משום שתשמש בהמשך להתערבות בבתי ספר. הם בחנו את המבנה הפנימי של השאלון באמצעות ניתוחי גורמים והשוו בין כמה מודלים. לאחר מכן בדקו את מהימנותו ואת הקשר שלו לשאלונים אחרים, בהם מדדים של אמונות לא רציונליות כלליות ושל אמונות ספציפיות למורים, קבלה עצמית ועמדות כלפי שליטה בתלמידים בכיתה.
בדרך נשאלות שאלות מעניינות: האם אי-סובלנות לתסכול באמת שונה מדימוי עצמי נמוך, והאם דווקא סקאלה אחרת היא שמפתיעה? וכמה משפיע על התמונה העובדה שהמשתתפים אינם מטופלים קליניים?
