למה עובד אחד מעז להציע רעיון חדש או להצביע על בעיה בפני הבוס, ועובד אחר ליד אותו שולחן בוחר לשתוק? בארגונים שנמצאים בעיצומו של שינוי, מנהלים תלויים בקולות של עובדיהם כדי לקבל החלטות טובות, ובכל זאת עצם הדיבור כרוך בסיכון. רוב המחקרים שניסו להסביר מה מניע עובדים לדבר התמקדו בחשיבה, בתפיסות ובשיקולי תועלת. המחקר הזה מפנה את המבט למשהו עדין יותר: היכולת לקרוא את מצב הרוח של המנהל, להבין מה הוא מרגיש ולהסיק מכך אם כדאי לפתוח את הפה.
שאלת המחקר המרכזית היא האם עובדים שמזהים היטב רגשות של אחרים מדברים יותר, ואם כן, כיצד ובאילו נסיבות. החוקרים בוחנים האם הדרך עוברת בתפיסה של סגנון הניהול של הממונה, כזה שיודע לשלב בין גישות מנוגדות כמו השראה וחזון מצד אחד וחלוקת תמורות ברורה מצד שני, בהשראת רעיון היין והיאנג הסיני. עוד הם שואלים אם עצם היותם של מנהל ועובד בני אותו מגדר משנה את התמונה.
כדי לברר זאת נאספו נתונים בארבע חברות ייצור סיניות בשלושה גלים, במרווחים של חודש. עובדים דיווחו על יכולת זיהוי הרגשות שלהם ועל האופן שבו הם תופסים את מנהליהם, ואילו המנהלים העריכו בנפרד באיזו מידה הכפופים להם משמיעים קול. התוצאה היא מבט מפתיע על התפקיד של רגש, דמיון ותפיסה בשיחה שבין עובדים למנהלים.






