מורים לאנגלית כשפה זרה נחשבים לאחת מקבוצות המקצוע הפגיעות ביותר לשחיקה: כיתות גדולות, לחץ הישגי, ציפייה לזמינות דיגיטלית מתמדת דרך אפליקציות כמו WeChat, וניהול תלמידים ממגוון רקעים לשוניים ותרבותיים, כל אלה מכרסמים בהדרגה בעמידותם הנפשית של המורים. אבל מה בעצם מגן על מורה מפני שחיקה, ומה גורם למורים אחרים, שנחשפים לאותם לחצים בדיוק, לשמור על מעורבות ותשוקה להוראה לאורך שנים?
מחקר זה יוצא לבדוק שאלה מרתקת: האם האמונה של מורה ביכולתו להשתפר ולהתפתח לאורך זמן (תפיסת צמיחה), יחד עם יכולתו להתמודד עם קשיים ולהתאושש מהם (חוסן נפשי), הם שמגנים עליו משחיקה, וכיצד בדיוק זה קורה? החוקרים מעלים השערה מסקרנת לפיה לא מדובר בהשפעה ישירה בלבד, אלא במנגנון עדין יותר שבו המוטיבציה הפנימית של המורה משמשת כגורם מתווך שדרכו משאבים פסיכולוגיים אלה מתורגמים להגנה בפועל מפני שחיקה.
כדי לבחון זאת, נאספו נתונים מ-557 מורים סינים לאנגלית כשפה זרה, שהגיעו ממגוון רחב של מוסדות חינוכיים, ציבוריים ופרטיים, עירוניים וכפריים, יסודיים ותיכוניים. המורים מילאו שאלונים מתוקפים הבוחנים את רמת החוסן, תפיסת הצמיחה, המוטיבציה להוראה ורמת השחיקה שלהם, והנתונים נותחו באמצעות מודל משוואות מבניות מתקדם. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה של האופן שבו שני המשאבים הפסיכולוגיים הללו פועלים בדרכים שונות לחלוטין כדי להפחית שחיקה, בהשלכות ישירות על אופן תכנון תוכניות התמיכה וההכשרה למורים.
