כשאנחנו קוראים מילה, התהליך נראה כמעט מיידי. מאחורי הקלעים מתרחשת עבודה מורכבת, והיא תלויה מאוד במערכת הכתיב של השפה. בעברית רוב התנועות אינן כתובות, רצף אותיות אחד יכול להיקרא בכמה דרכים, ומילים נבנות משילוב של שורש ומשקל. אותיות יחס צמודות למילה מוסיפות עוד רובד של עמימות. איך קוראים מצליחים להתמודד עם כל זה בשבריר שנייה?
בשפות רבות כבר נבנו מאגרי נתונים עצומים של זמני תגובה לעשרות אלפי מילים, אבל השפה העברית, ובכלל השפות השמיות, נעדרו מהמפה. המחקר שואל אילו מאפיינים של מילים מנבאים את מהירות הזיהוי ואת הדיוק שלו בעברית, ואילו מהם דומים לשפות אחרות ואילו ייחודיים לה.
כדי לבדוק זאת בנו החוקרים את פרויקט הלקסיקון העברי. מאות סטודנטים הכריעו אם רצף אותיות הוא מילה אמיתית, בניסוי מקוון שכלל 10,000 מילים ו-10,000 לא-מילים. קבוצה נוספת הקריאה בקול 5000 מילים, והקלטות שלהם קודדו ידנית. בהמשך נבחנו מאפיינים כלליים כמו תדירות, אורך ושכנות אורתוגרפית, לצד מאפיינים עבריים כמו מבנה שמי, אותיות יחס ועמימות בהגייה. התוצאה היא מבט חדש על האופן שבו מוחנו מתמודד עם שפה שנכתבת בצורה חסרה ומרמזת.
