איחוד האמירויות הערביות, אחת המדינות היבשות ביותר בעולם, ניצב בפני אתגר מים שרק מחריף עם השנים. גשם נדיר, אידוי קיצוני, אוכלוסייה שצומחת בקצב מהיר וחקלאות תובענית מים – כל אלה יוצרים לחץ אדיר על משאבי מים שכבר היו מוגבלים מטבעם. מי התהום, שהיו מקור המים המרכזי של המדינה לאורך שנים, נשאבים בקצב שגבוה בהרבה מקצב ההתחדשות הטבעי שלהם, מה שמוביל להתדרדרות באיכותם ולחילחול מי ים לאזורי החוף.
איך מדינה שממוקמת באחד האזורים הצחיחים ביותר בעולם מתמודדת עם מחסור גובר במים, ומהם המנגנונים שהיא מפתחת כדי להתמודד עם הפער בין הביקוש להיצע? המאמר בוחן את מכלול משאבי המים באיחוד האמירויות, קונבנציונליים ולא קונבנציונליים כאחד, על בסיס נתונים שנאספו מרשויות המים והחשמל של אבו דאבי, דובאי, שארג'ה והרשות הפדרלית לחשמל ומים בין השנים 2000 ל-2006. הוא מתמקד בשינויים שחלים בדפוסי ההסתמכות על מי תהום, מים מותפלים ומים מטוהרים, ובוחן את הגורמים המאיימים על קיימות המערכת כולה, מגידול אוכלוסין ועד תעשייה ותיירות. התוצאות חושפות תמונה מורכבת של מדינה המנסה לאזן בין צרכים גוברים למשאבים מתדלדלים, ומעלות שאלות חשובות לגבי הדרך הנכונה להבטיח ביטחון מים ארוך טווח באזור צחיח.
