תעשיית התיירות העולמית ממשיכה לצמוח בקצב מסחרר, ועימה גדלה גם תרומתה לשינוי האקלים, בזמן שענפים אחרים מצליחים לצמצם את פליטות גזי החממה שלהם. איך ייתכן שדווקא כשכולם מדברים על טיסות ירוקות, ביו-דלק ורכבים חשמליים, פליטות התיירות ממשיכות לזנק? האם הבעיה היא רק טכנולוגית, או שמא יש כאן משהו עמוק יותר בדפוסי ההתנהגות של תיירים ברחבי העולם, שהולכים ונוסעים רחוק יותר, לעיתים תכופות יותר, לזמן קצר יותר?
מאמר זה יוצא למסע ביקורתי אחר הכלים הגיאוגרפיים המקובלים לניתוח תיירות, וטוען שהם פשוט אינם מספיקים כדי להבין את התופעה, ובוודאי לא כדי לגבש מדיניות אפקטיבית להתמודדות עימה. כדי לבחון זאת לעומק, נבנה מסד נתונים גלובלי חדשני המשלב לראשונה תיירות בין-לאומית ופנים-ארצית גם יחד, ובוחן מדינות ואזורים בקנה מידה אחיד יותר מהמקובל. באמצעות ניתוחים סטטיסטיים, כולל מודלים של דעיכת מרחק, תקציבי זמן נסיעה ומהירויות תחבורה שונות, וכן דוגמת מקרה מפורטת מהולנד, מתגלה תמונה מורכבת בהרבה ממה שנהוג לחשוב על "יעדי התיירות המובילים בעולם".
מה קורה כשמפסיקים להתייחס למדינות כיחידות מדידה שוות ערך? האם באמת אירופה היא מרכז התיירות העולמי כפי שנהוג לחשוב? וכיצד קשורה התנהגות ציד של בז מצוי להרגלי הנסיעה של תיירים הולנדים? המאמר מציע דרך חדשה לחשוב על מרחק, זמן ומהירות בהקשר התיירותי, שעשויה לשנות את האופן שבו מתמודדים עם אחד האתגרים הסביבתיים הדחופים של זמננו.
