מחוז ג'אווה המערבית מייצר כמעט שישית מהאורז באינדונזיה ומזין מיליוני תושבים, אבל מאחורי השדות הירוקים מסתתרת בעיה שרבים לא מודעים לחומרתה: כמות עצומה של מזון הולכת לאיבוד עוד לפני שהיא מגיעה לצלחת. שיטות עיבוד ישנות, כפרים ללא תשתית מתאימה ופער טכנולוגי בין העיר לכפר יוצרים מציאות שבה איכות המזון, בטיחותו וזמינותו נפגעות שוב ושוב. השאלה שעולה היא פשוטה אך מורכבת בו זמנית: האם ואיך יכולה חדשנות טכנולוגית לשנות את התמונה הזו, ולהפוך את מגזר עיבוד המזון באזור ליעיל, בטוח ובר קיימא יותר?
כדי לענות על כך יצאו לשטח ואספו נתונים ממקורות מגוונים, כולל סקרים בקרב חקלאים, מעבדי מזון וצרכנים, ראיונות עם גורמי ממשל ומומחי תעשייה, בדיקות מעבדה על דגימות מזון אמיתיות, וניתוח נתונים קיימים מדוחות ופרסומים. השילוב הזה בין שיטות כמותיות לאיכותניות נועד לצייר תמונה מלאה של המצב כיום ושל הטכנולוגיות המבטיחות ביותר לעתיד. מה בדיוק מתגלה כשמצליבים את כל המידע הזה, ואילו פתרונות טכנולוגיים באמת עושים הבדל בשטח, זה כבר עניין אחר לגמרי.
