מולטימורבידיות, כלומר חיים עם שתי מחלות כרוניות או יותר, הופכת ליותר ויותר נפוצה ומשפיעה על כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת, כשהיא כרוכה בסיכון מוגבר לירידה תפקודית, לפגיעה באיכות החיים ולעומס טיפולי משמעותי. באופן מפתיע, רוב המחקרים על התערבויות אורח חיים כמו פעילות גופנית נוטים דווקא להחריג אוכלוסייה זו, כך שנותר חסר מידע משמעותי לגבי הגורמים שיכולים לתמוך בתפקוד ובאיכות חיים טובים יותר עבור מי שמתמודד עם מספר מחלות כרוניות בו זמנית.
האם פעילות גופנית, איכות שינה וכאב בירך או בברך קשורים לתפקוד גופני ולאיכות חיים אצל אנשים החיים עם מולטימורבידיות? זו השאלה שעומדת במרכז מחקר חתך זה, המבוסס על נתוני בסיס של מחקר אקראי-מבוקר שנערך בדנמרק בקרב 227 משתתפים המתמודדים עם שילובים של מחלות כמו אוסטאוארתריטיס, מחלות ריאה, מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת ודיכאון. החוקרים בחנו את הקשרים הללו באמצעות מדידות אובייקטיביות של פעילות גופנית ושינה במד תאוצה, לצד מבחן הליכה של שש דקות ושאלון איכות חיים מוכר, וזאת תוך שימוש במודלים סטטיסטיים שונים שבודקים כל גורם בנפרד ובשילוב.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומעניינת על האופן שבו הגורמים הללו משתלבים זה בזה, ומעלים שאלות חשובות לגבי ההבדל בין מדדים אובייקטיביים לסובייקטיביים של שינה, ולגבי מה שבאמת תורם לאיכות חיים לעומת תפקוד גופני באוכלוסייה ייחודית זו.
