כשמחלה משנה את הגוף, היא משנה גם את האופן שבו אישה רואה את עצמה. בקרב נשים שעברו ניתוח, כימותרפיה וטיפול הורמונלי בעקבות סרטן שד, ההשלכות על דימוי הגוף, על תחושת הנשיות ועל הביטחון העצמי יכולות להיות עמוקות וארוכות טווח. לצד הטיפולים הרפואיים, יש מי שמחפשות דרכים אחרות להתחבר מחדש לגוף ולרגשות, ושואלות אם יצירה יכולה לעזור בכך.
המחקר הזה בוחן שאלה מעניינת: האם טיפול באמנות משפיע על דימוי הגוף, על איכות החיים ועל הרווחה הרגשית של נשים עם סרטן שד? החוקרים לא הסתפקו בנשים שחלו, והשוו אותן גם לנשים שלא חלו בעצמן אך חיות בסביבה קרובה לאתגרי המחלה, למשל כחברות בעמותות לסרטן שד.
עשר נשים השתתפו בשישה מפגשים שבועיים בני תשעים דקות. המפגשים שילבו ציור מנדלות, פיסול בחימר, כתיבת מכתב לעצמן, מוזיקה, טקסטים ספרותיים, דמיון מודרך, ארומתרפיה ורפלקסולוגיה. כדי לבדוק מה קרה, החוקרות מילאו שאלון מקובל לדימוי גוף לפני התוכנית ואחריה, והעריכו את מצבן הרגשי של המשתתפות בתחילת כל מפגש ובסופו על סרגל חזותי. המדגם קטן והמסגרת אינטימית, ולכן זו הצצה מעניינת לתוך חדר הטיפול, שבו יצירה, גוף ורגש נפגשים.
