בעשור האחרון עברו מערכות החינוך ברחבי העולם שורת זעזועים – ממגפה עולמית ועד אי-יציבות חברתית וטכנולוגית מואצת – שחשפו עד כמה מוכנים, או לא מוכנים, המורים להתמודד עם חוסר ודאות. בעוד חלק מהמורים הצליחו לעבור במהירות ללמידה מרחוק ולעצב מחדש את דרכי ההוראה שלהם, אחרים חוו שחיקה, מתח ופגיעה באיכות ההוראה. התופעה הזו מעלה שאלה מרתקת: מהו בעצם אותו "חוסן פדגוגי" שמאפשר למורים מסוימים לצלוח משברים בהצלחה רבה יותר מאחרים, וכיצד ניתן לטפח אותו במסגרת הכשרת המורים?
המאמר בוחן את שאלת החוסן הפדגוגי לא כתכונת אישיות קבועה, אלא ככשירות מקצועית הניתנת לפיתוח באמצעות הכשרה מתאימה, תמיכה מוסדית ופרקטיקה רפלקטיבית. כדי לבחון זאת, אימצו החוקרים גישת מחקר משולבת המשלבת סקירה שיטתית של הספרות עם איסוף נתונים אמפיריים ממורים ומחנכי מורים פעילים – באמצעות ריאיונות חצי-מובנים, שאלונים ודיוני קבוצות מיקוד, לצד ניתוח מסמכי מדיניות ותכניות לימודים קיימות. המחקר בחן כ-210 מורים משלבי חינוך שונים, במטרה לאתר את הכשירויות והמנגנונים המרכזיים התומכים בחוסן בעת משבר, ואת התפקיד שממלאות תמיכה מוסדית, אוריינות דיגיטלית וויסות רגשי בבניית יכולת הסתגלות מקצועית.
המאמר מזמין הצצה לתמונה מורכבת של האתגרים וההזדמנויות הכרוכים בהכנת דור חדש של מורים למציאות שבה שינוי בלתי צפוי הוא כבר לא חריג אלא נורמה.
