רוב הצעירים נתקלים בשלב כלשהו באירועים קשים: מחלה במשפחה, אובדן של אדם אהוב, תאונה, אלימות או הטרדה ממושכת בבית הספר. אצל חלקם החוויות האלה משאירות חותם ארוך טווח, והחרדה החברתית היא אחת התוצאות האפשריות. היא מתחילה בגיל צעיר, נוטה להימשך שנים ופוגעת בלימודים, בחברויות ובתפקוד היומיומי. הטיפולים הקיימים עוזרים רק לחלק מהמתמודדים, ולכן עולה השאלה אילו כוחות פנימיים וחיצוניים יכולים להגן על מתבגרים.
המחקר בוחן שני מועמדים מוכרים לתפקיד המגן. הראשון הוא התמיכה שמתבגרים מקבלים מסביבתם הקרובה, והשני הוא האמונה של המתבגר ביכולתו לנהל אינטראקציות חברתיות ולבנות קשרים. השאלה המרכזית היא באיזו מידה כל אחד מהם קשור לתסמיני חרדה חברתית אצל מתבגרים שחוו אירועי חיים שליליים, והאם הם פועלים לבד, ביחד או כמעין מעטה שמרכך את ההשפעה של החוויות הקשות. ייתכן גם שאחד מהם חשוב יותר מהאחר, ושהתשובה אינה זהה לשניהם.
החוקרים התבססו על סקר אוכלוסייה גדול בנורווגיה, Young-HUNT 3, שבו מילאו שאלונים בבתי הספר אלפי בני נוער בגילאי 13 עד 19. השאלונים כללו מדדים של חשיפה לאירועים שליליים, של תמיכה חברתית, של יעילות עצמית חברתית ושל תסמיני חרדה חברתית. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות שבודקות לא רק קשרים ישירים אלא גם אינטראקציות בין הגורמים. התוצאה היא מבט מעניין על מה שעשוי לעזור לצעירים להתמודד.
