מה קורה בעולם הפנימי של נער או נערה שמתקשים לדבר בשטף, דווקא בשנים שבהן החיים החברתיים הופכים לדבר החשוב ביותר? גמגום אינו רק עניין של מילים שנתקעות. הוא נוגע גם במחשבות, ברגשות ובדרך שבה מתבגרים תופסים את עצמם מול חברים, מורים ואנשים זרים. בגיל ההתבגרות הלחץ לתקשר "נכון" גובר, ורבים מנסים להתחמק משיחה או להסתיר את הקושי. השאלה היא אם מאחורי ההתמודדות הזאת עומדים גם הבדלים בצרכים הנפשיים הבסיסיים של המתבגרים.
המחקר נשען על תאוריית הבחירה של ויליאם גלאסר, הרואה בכל התנהגות אנושית ניסיון לספק חמישה צרכים מולדים: הישרדות, אהבה ושייכות, כוח, חופש וכיף. שאלת המחקר היא האם תלמידים מגמגמים שונים מבני גילם שאינם מגמגמים בעוצמתם של הצרכים האלה.
החוקרים פנו אל 30 תלמידים בעיר אמול שבאיראן, בגילאי 13 עד 17. חצי מהם מגמגמים, והחצי האחר, קבוצת ביקורת, הותאם להם מבחינת גיל, מין והשכלה. אבחון הגמגום נעשה בהליכים קליניים מקיפים, ובהם מונולוגים, דגימות קריאה ושיחה והערכת חומרת הגמגום. המשתתפים מילאו את שאלון הצרכים הבסיסיים של גלאסר, והתשובות הושוו בין הקבוצות בניתוח סטטיסטי. התמונה שעולה מההשוואה נוגעת לשאלה רחבה יותר: מה צריך להיות חלק מהטיפול במתבגרים מגמגמים, מעבר לעבודה על הדיבור עצמו.






