ארגוני בריאות פועלים כיום בסביבה תובענית ומשתנה במהירות, ונדרשים להתבסס על ראיות מחקריות איכותיות בקבלת החלטות ובתכנון מדיניות. תהליך זה, המכונה תרגום ידע, נחשב לאחד הכלים המרכזיים לשיפור היעילות הארגונית ולצמצום נטל המחלות, אך הצלחתו תלויה בגורם שלעיתים קרובות נשכח: מוכנותו של הארגון עצמו לאמץ אותו. מדוע ארגונים מסוימים מצליחים לשלב ראיות מחקריות בעבודתם היומיומית ואחרים נכשלים בכך, גם כשהכוונות טובות והמשאבים קיימים?
במיוחד באיראן, שבה מערכת המחקר הרפואי עדיין נמצאת בשלבי התבססות וקובעי המדיניות מתמודדים לא פעם עם מחסור בראיות אמינות, השאלה מקבלת משנה חשיבות. מהם בעצם המרכיבים שמהם מורכבת "מוכנות ארגונית" כזו, וכיצד ניתן לזהות ולמפות אותם באופן שיטתי באוניברסיטאות מדעי הרפואה?
כדי לענות על השאלה הזו, החוקרים ביצעו סקירת תחום מקיפה שהתבססה על מתודולוגיה מוכרת בת חמישה שלבים, וכללה חיפוש שיטתי במסדי נתונים בינלאומיים ופרסיים מרכזיים, וכן בספרות אפורה. מתוך אלפי מסמכים שנסקרו בקפידה, נבחרה קבוצה ממוקדת של מחקרים רלוונטיים, שעברו ניתוח תוכן איכותני מעמיק במטרה לחלץ מהם תמונה שלמה ומאורגנת של הגורמים המשפיעים על מוכנות זו. התוצאות שהתגלו עשויות לספק כלי חשוב למקבלי החלטות בתחום החינוך הרפואי והבריאות.
