כשעובד סוציאלי יושב מול מטופל, שניהם יודעים מי נמצא מהצד של מי בסכסוך שמחוץ לחדר. הם שומרים על נימוס מקצועי, אבל מתחת לפני השטח מתנהל משהו אחר לגמרי: שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין של מי הקורבן ומי האחראי, של מה זה בכלל אומר לעשות צדק.
מאמר חדש מניח את השאלה הזו על השולחן: מה עושה העובד הסוציאלי עם הפער הזה? לא הפער התרבותי, שלשמו יש כבר כלים ושיטות, אלא הפער המוסרי והפוליטי, כשהשקפות העולם של המטפל והמטופל על ההיסטוריה ועל הצדק סותרות זו את זו מיסודן.
כדי לחקור את השאלה, המחבר שוזר יחד שני גופי ידע שלא תמיד נפגשים: ספרות עבודה סוציאלית קלינית מאזורי סכסוך, ומחקרים מפסיכולוגיה חברתית על ניצחון תחרותי בקורבנות ועל הצרכים הרגשיים שמסכסוכים מעצימים. הדוגמאות מגיעות בעיקר מהמציאות הישראלית, שבה הצטבר גוף מחקר אמפירי משמעותי על פגישות טיפוליות שחוצות קווים לאומיים, אבל הדינמיקות שהוא מתאר מוכרות בכל מקום שבו אנשי מקצוע עוזרים מעבר לקווי סכסוך שלא הסתיים.

The three faces/phases of Palestinian nationalism, 1948––2005
המאבק הפלסטיני לעצמאות ולזהות עבר גלגולים דרמטיים מאז אמצע המאה העשרים. בכל דור בערך הופיעה תנועה חדשה שניסתה להציע תשובה אחרת לשאלה הגדולה איך משיבים





