כשאנחנו נכנסים למקום עבודה חדש, משהו בלתי נראה מתחיל לעצב את ההתנהגות שלנו — איך מדברים, מה מותר לומר, מה נחשב להצלחה. זה לא כתוב בשום נוהל רשמי, ובכל זאת כולם יודעים. זה מה שחוקרים מכנים "תרבות ארגונית", ולמרות שהמושג נשמע אולי שחוק, ההגדרה שלו רחוקה מלהיות מוסכמת.
מה בעצם מסתתר מאחורי הביטוי הזה? האם תרבות ארגונית היא מערכת אמונות? תכנות קולקטיבי של המוח? אסטרטגיה מוסווית? או אולי משהו שנרכש ומועבר כמו שפה? שילי סאן מהאוניברסיטה של לודונג בוחנת את הסבך התיאורטי שנוצר סביב המושג, ומנסה להבין האם יש דרך לאחד בין הגישות השונות לתפיסה אחת קוהרנטית.
כדי לעשות זאת, היא עושה שימוש בשני כלים מרכזיים מהספרות: ה"רשת התרבותית" של ג'ונסון ושולס ודיאגרמת הבצל של הופסטדה, ומציבה אותם מול ארבעת הנושאים התרבותיים שזיהו חוקרים בריטיים בתחילת שנות האלפיים. השאלה שמנחה את הניתוח היא פשוטה אך לא טריוויאלית: מה באמת מגדיר תרבות ארגונית, ומה המשמעות של הגדרה כזו או אחרת עבור האופן שבו ארגונים מתנהלים בפועל?
