כמעט כל בני הנוער היום נושאים בכיס מסך שדרכו הם רואים שוטרים בפעולה. סרטונים של עצירות תנועה, של מעצרים ושל מפגשים שהשתבשו מגיעים אליהם ברשתות החברתיות עוד לפני שפגשו שוטר אמיתי בעצמם. השאלה מה החשיפה הזאת עושה להם אינה שאלה תיאורטית: גיל ההתבגרות הוא השלב שבו שיעורי העבריינות והקורבנות לפשיעה גבוהים במיוחד, ודווקא אז נזקקת המשטרה לשיתוף פעולה מרצון של צעירים, בדיווח על אירוע או במסירת מידע.
המחקר הזה שואל האם צפייה בודדת בסרטון של שוטר משנה את האופן שבו מתבגרים תופסים את המשטרה ואת מידת נכונותם לשתף עמה פעולה. יותר משמונה מאות בני נוער מכל רחבי ארצות הברית הוקצו באקראי לאחת משלוש אפשרויות: צפייה בעצירת תנועה שבה השוטר נוהג בכבוד, בניטרליות ומאפשר לנהג הצעיר להשמיע את טענותיו, צפייה באותה עצירה בדיוק כשהשוטר מרים את קולו ומתנהג בחוסר כבוד, או אי צפייה כלל. אותו שוטר, אותו נער, אותה עבירת מהירות, והשוני היחיד הוא אופן ההתנהלות.
מיד לאחר מכן נמדדו תפיסות הלגיטימיות של המשטרה, הנכונות לשתף פעולה עם השוטר שבסרטון והנכונות לשתף פעולה עם המשטרה בשכונה, וכל אלה נותחו במודלים שמפרידים בין השפעה ישירה להשפעה שעוברת דרך תפיסת הלגיטימיות. תיאוריית הצדק ההליכי מספקת ניבוי ברור לשאלה הזאת, והניסוי הזה הוא בדיקה ישירה שלו בקרב מתבגרים.
