מה קורה כשמורה נכנס לכיתה עייף, מותש, ומרגיש שהוא כבר לא ממש מצליח לגעת בתלמידים שלו? האם התשובה טמונה רק ברגשות שלו, או שגם החושים, הצלילים, המראות והריחות שהוא חווה במהלך יום ההוראה משחקים תפקיד מכריע בעיצוב מצבו הנפשי? מושג חדש יחסית בספרות המחקרית, "אינטליגנציה רגשית-חושית", מנסה לגשר בין שני עולמות שנחקרו עד כה בנפרד: היכולת לזהות ולווסת רגשות, והיכולת לפרש ולהגיב לגירויים חושיים. השילוב הזה עשוי להסביר תופעה שמטרידה מערכות חינוך רבות בעולם, ובראשן זו האיראנית: שחיקת מורים, ירידה בהתלהבות מהעבודה, ותחושת כישלון מקצועי.
מחקר זה יצא לבדוק שאלה שטרם נבחנה עד כה: האם קיים קשר בין רמת האינטליגנציה הרגשית-חושית של מורים לבין שחיקתם בעבודה, ובאיזו מידה יכולה אינטליגנציה זו לחזות עד כמה מורה יהיה מעורב ומעוניין בעבודתו, ועד כמה הוא יחווה את עצמו כמצליח בתפקידו. כדי לבחון זאת, נאספו נתונים מ-315 מורי חטיבת ביניים בעיר משהד שבאיראן, שמילאו שאלונים מקיפים המודדים את יכולתם לזהות ולנהל רגשות הנובעים משישה ערוצים חושיים שונים, לצד כלים מוכרים למדידת שחיקה תעסוקתית. הממצאים, שהתקבלו באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים, חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה של האופן שבו חושים, רגשות ושחיקה שזורים זה בזה בעולמם של המורים.
