מה הופך ילד אחד לתלמיד משגשג ואחר, בעל יכולות דומות, לנער שמתקשה למצוא את מקומו? התשובה, כך מסתבר, אינה מצויה בילד בלבד ואף לא בביתו בלבד. בשנות השבעים הציע הפסיכולוג יורי ברונפנברנר דרך חשיבה שונה על השאלה הזו: במקום לחפש את מקור ההתפתחות בפרט או בסביבתו הקרובה, הוא הציע לראות את האדם כמי שחי בתוך מערך של מעגלים הנתונים זה בתוך זה, מן המשפחה ובית הספר ועד לנורמות התרבותיות, למדיניות הציבורית ולתקופה ההיסטורית שבה נולד. המודל הביו-אקולוגי הזה הפך לאחת המסגרות המשפיעות בחקר ההתפתחות האנושית, ומשמש כיום בפסיכולוגיה, בחינוך, בסוציולוגיה ובבריאות הציבור.
לאורך חמישה עשורים הצטברו סביב המודל גם התלהבות וגם ביקורת. האם הוא אכן מסביר כיצד הסביבה מעצבת התפתחות, או שהוא בעיקר ממפה אותה בלי להצביע על מנגנון? האם חמשת מעגלי ההשפעה שהוא מתאר תקפים בכל תרבות? ומה מקומו של האדם עצמו, הבוחר, המפרש והמשנה את סביבתו, בתוך מערכת שנראית לעיתים כפועלת עליו מבחוץ?
כדי לבדוק את השאלות האלה נערכה סקירת ספרות מקיפה במסדי נתונים מרכזיים בפסיכולוגיה, בחינוך וברפואה, ולצידה חיפוש בכתבי עת מובילים בפסיכולוגיה התפתחותית ובחקר ההתפתחות האנושית. הסקירה עוברת מעגל אחר מעגל, מן הסביבה המיידית ועד להקשר התרבותי וההיסטורי, ובוחנת לכל אחד מהם את יסודותיו התיאורטיים, את הראיות שנאספו לגביו ואת מה שהוא עדיין מתקשה להסביר.






