אנטומיה היא אחד המקצועות התובעניים ביותר בלימודי הרפואה, וגם אחד הנשכחים במהירות הגדולה ביותר. בלי חזרה ושליפה סדירות, הידע על מבנה הגוף דועך, והמחקר מראה שהיכולת לזהות נכון מבנים אנטומיים פוחתת ככל שחולף הזמן מאז סיום הקורס. בתוך כך, תוכניות הלימודים ברפואה עברו בעשורים האחרונים לגישות משולבות ולמפגשי למידה פעילה, וזמן ההוראה המוקדש לאנטומיה כמקצוע נפרד הצטמצם. התוצאה היא פרדוקס מוכר לכל סטודנט לרפואה: כמות עצומה של חומר אנטומי שיש לדעת למבחן הרישוי, שבו האנטומיה כמעט אינה מופיעה בשאלות ישירות אלא מפוזרת בתוך תיאורי מקרה קליניים רב תחומיים.
כאן נכנסת לתמונה שאלת המחקר: האם אפשר לפרוס את החזרה על האנטומיה לאורך הלימודים, ולא לרכז אותה בקורס יסוד אחד בתחילת הדרך, ומה קורה לסטודנטים כאשר עושים זאת? כדי לבדוק את הסוגיה נבנה קורס בחירה באנטומיה מתקדמת לסטודנטים בשנה השנייה, המבוסס על עקרון החזרה המרווחת ועל מודל של כיתה הפוכה, עם סקירות אנטומיה גסה ואנטומיה רדיולוגית, שאלות תרגול בסגנון מבחן הרישוי וגישה חוזרת למעבדת האנטומיה כעוזרי הוראה.
החוקרים ליוו שני מחזורים של משתתפים ואספו את רשמיהם באמצעות שאלון מקוון בסיום הקורס וקבוצות מיקוד שנערכו ארבעה חודשים אחר כך, לאחר המבחן עצמו. הנתונים האיכותניים נותחו בשיטת קידוד אבדוקטיבית ובניתוח חוצה מקרים, שאפשרו להשוות בין המחזורים ולזהות תמות מרכזיות בחוויית הלמידה. התמונה שעולה מדבריהם של הסטודנטים נוגעת לא רק בידע האנטומי עצמו, אלא גם במה שקורה לביטחון שלהם ולמודעות שלהם ללמידה.






