מדוע חלק מהתלמידים שגדלים בעוני ובסביבה דלת אמצעים מצליחים בלימודים, בעוד שהסטטיסטיקות מנבאות להם בדרך כלל דרך קשה בהרבה? בספרות המחקר יש הסברים רבים לפער בין מעמד חברתי-כלכלי להישגים, החל מלחץ כלכלי על ההורים ועד לערכים ולהתנהגויות שאינם מתאימים לתרבות הדומיננטית. אבל מעט מאוד נשאל על אלה שמנצחים את התחזית, ועוד פחות נשמע הקול של התלמידים עצמם.
המחקר הזה יוצא לעיר רושטחאר שבצפון-מזרח איראן, אזור מוחלש יחסית, ושואל מה מרכיב את סיפור ההצלחה האקדמית של תלמידים ממשפחות מעוטות הכנסה. אילו גורמים אישיים ומשפחתיים מעצבים אותה, ואיך הם קשורים זה לזה במסגרת מודל אחד קוהרנטי?
החוקרים בנו את התשובה בשני שלבים. תחילה ראיינו 49 משתתפים, בהם תלמידים, הורים ומורים, ופיתחו מתוך הראיונות מודל בשיטת התיאוריה המעוגנת בשדה. לאחר מכן בחנו את המודל כמותית באמצעות שאלון שחולק ל-314 תלמידים, וניתחו אותו בשיטת מידול משוואות מבניות. כך נבדק לא רק מה התלמידים מספרים על עצמם, אלא גם עד כמה התמונה שעולה מדבריהם מחזיקה מעמד מבחינה סטטיסטית.
