מה גורם למורים איכותיים לעזוב את בית הספר שבו הם מלמדים, ומה יכול לשכנע אותם להישאר? שאלה זו מטרידה מנהלי מוסדות חינוך פרטיים ברחבי העולם, במיוחד על רקע המחסור הגלובלי במורים והנטל הכבד שמטילה תחלופת עובדים גבוהה על צוותי ההוראה הנותרים. בעוד מוניטין של בית ספר נבנה במידה רבה על איכות המורים שלו, שימור אותם מורים הופך למשימה מורכבת יותר ויותר, בפרט כאשר מדובר במוסדות קטנים המתחרים על כוח אדם מול המגזר הציבורי ובתי ספר גדולים יותר.
המאמר בוחן לעומק את הגורמים שהובילו מורים לעזוב מוסד חינוכי פרטי לא-מדורג במהלך שלוש שנות לימודים רצופות, תוך הבחנה בין עזיבה וולונטרית לבין עזיבה שאינה תלויה בבחירת המורה. באמצעות ניתוח תשובותיהם של שבעים ושניים מורים לשעבר בשאלון ראיון יציאה מובנה, נבחנת מידת שביעות הרצון שלהם הן מגורמים הקשורים ישירות לתוכן העבודה וההתפתחות המקצועית, והן מגורמים חיצוניים כמו תגמול, תנאי עבודה ומדיניות ארגונית. המחקר מתבסס על תיאוריית המוטיבציה וההיגיינה כדי להבין לעומק מה מניע מורים להישאר במקום עבודתם, ומהם הפערים הדורשים תשומת לב דחופה.
הממצאים העולים מהניתוח עשויים לספק תובנות מעשיות עבור מנהלי מוסדות חינוך המבקשים לגבש מדיניות שימור אפקטיבית, ולתרום לשיח הרחב יותר על האתגרים הניצבים בפני מוסדות חינוך פרטיים בתחרות על כוח אדם מקצועי ומחויב.
