האם אפשר לחשוב על העולם החברתי כזירת מאבק על כוח והון, ובו בזמן כמרחב שבו אנשים מבקשים בראש ובראשונה שיכירו בהם? שתי מסורות מרכזיות בתיאוריה החברתית נתפסות לעתים קרובות כניגוד חריף. האחת רואה בחברה משחק של שליטה, תחרות והון סמלי. השנייה רואה בה מערך של מוסדות שבהם הכרה הדדית היא תנאי לפריחתו של האדם. ומה אם דווקא ההבדלים האלה מסתירים קרקע משותפת?
המאמר מציב שאלה פשוטה לכאורה: האם מושג "השדה החברתי" של פייר בורדייה ותורת "מעגלי ההכרה" של אקסל הונת יכולים לדבר זה עם זה, ואם כן, מה כל אחד מהם יכול ללמוד מהשני? מאחורי השאלה מסתתרות בעיות קשות. איפה בעצם נגמר שדה חברתי, ומי קובע את גבולותיו? וכיצד מוסדות שנועדו להעניק הכרה מצליחים גם להפעיל כוח על האנשים שבתוכם?
המחבר פועל כאן כבנאי של גשרים תיאורטיים. הוא קורא מחדש את שני ההוגים, משווה את תפיסותיהם בנוגע למבנה החברה, למאבקים ולמהות המציאות החברתית, בוחן את ההתנגדויות המרכזיות לשילוב ביניהם ומנסח מושג היברידי חדש. אל הדיון נכנסות גם דוגמאות מן העולם המודרני, מרשתות חברתיות ועד שוק העבודה, שמעוררות את השאלה מה קורה כשהכרה, תחרות ושיתוף פעולה נארגים יחד.
