מדוע אנשים חיים בכלל בארגון פוליטי? התשובה, כך נטען, קשורה במישרין למושג החופש – לא לחופש הפנימי, הרוחני, שאליו אנו נסוגים כאשר אנו רוצים לחוש בני חורין למרות נסיבות חיצוניות, אלא לסוג אחר לגמרי של חופש: זה שמתגלה רק במפגש בין בני אדם, בדיבור ובמעשה משותפים. הרצאה זו יוצאת למסע מרתק אל שורשי הקשר שבין חופש לפוליטיקה, ומטילה ספק בהנחה הרווחת, המזוהה עם המסורת הליברלית, לפיה "פחות פוליטיקה פירושה יותר חופש".
כיצד קרה שבמאות האחרונות הפכה הפוליטיקה למכשיר להגנה על ביטחון וחיים בלבד, ולא על החופש עצמו? מה בין החופש שדיברו עליו היוונים והרומאים, שהיה קשור בהתחלה של דבר חדש בעולם, לבין מושג "הרצון החופשי" שפיתחו הנצרות הקדומה וההגות המודרנית? האם ריבונות וחופש יכולים להתקיים זה לצד זה, או שמא הם סותרים זה את זה מעצם טבעם? הדיון נשען על קריאה צמודה במקורות קלאסיים – מהפילוסופיה היוונית ומקיאוולי ועד מונטסקיה ואוגוסטינוס – ומציע פרשנות מקורית למושגים כמו "וירטו", "פראקסיס" ו"התחלה" (initium), תוך זיהוי מתח מתמשך בין תפיסת החופש כפעולה משותפת לבין תפיסתו כתופעה פנימית של הרצון.
בסיום, ההרצאה פונה אל זמננו שלנו ואל הסכנות הכרוכות בעליית הטוטליטריות והחברה ההמונית, ושואלת מה עלול לקרות לכושר האנושי הייחודי ביותר – היכולת לחולל את הבלתי צפוי – כאשר תהליכים אוטומטיים משתלטים על התחום הציבורי.
