מה קורה כשרעיון מצוין על הנייר פוגש את המציאות של בית הספר? בשנים האחרונות עוברת מערכת החינוך בישראל מדיניות שמבקשת לאפשר לכל תלמיד, גם לתלמיד עם מוגבלות, ללמוד בכיתה הרגילה בקהילתו. מאחורי הרפורמה עומדים חוקים, חוזרי מנכ"ל והתחייבות בינלאומית, אך מי שנדרשת בפועל להוביל אותה בשטח היא מנהלת בית הספר. היא זו שמתווכת בין המדיניות לצוות, לתלמידים ולהורים, ושמוצאת את עצמה מול דילמות יומיומיות שאינן מופיעות בהנחיות.
המחקר שואל כיצד מנהלות בתי ספר רואות את המעבר למדיניות ההכלה וההשתלבות, מה לדעתן מקבלים ומה מפסידים התלמידים עם מוגבלות ובלעדיה, ובאילו אתגרים הן נתקלות בדרך. עד כה כמעט לא נשמע בנושא קולן של מנהלות בישראל.
כדי להבין זאת מקרוב, ראיינו החוקרות 21 מנהלות של בתי ספר יסודיים בחינוך הכללי במחוזות מרכז ודרום, בעלות ותק וניסיון ניהולי מגוונים. הראיונות היו חצי מובנים, נמשכו כחצי שעה כל אחד, ותומללו ונותחו בגישה איכותנית. מתוך דבריהן של המנהלות עולה תמונה שמסבירה את הכותרת המסקרנת של המאמר, ואת הפער שבין הרעיון לבין המצב הנוכחי כפי שהן חוות אותו מהשטח.
