ילד מתעורר במחלקה בבית חולים. הבית, החברים ושגרת בית הספר רחוקים ממנו, והשעות מתנהלות לפי בדיקות, פרוצדורות ומדדי כאב ולא לפי שעון. מה בכלל משמעות ההוראה במקום כזה? האם מורה שנכנס לחדר הוא בסך הכול מי שדואג שהילד לא יפגר בחומר, או שיש בנוכחותו משהו עמוק יותר?
המאמר שואל מהו תפקידו של המורה במרחב הרפואי, ומה מבדיל אותו מעבודת המורה בכיתה רגילה. כדי לענות על כך, המחברים מציעים מסגרת מושגית חדשה שנשענת על הפדגוגיה הרפואית ועל המושג "חינוך מרפא". הם מחברים בין מסורת של חינוך ילדים חולים בעולם ובישראל, מיפוי של המרחב החינוכי-רפואי בארץ, חדשנות טכנולוגית כמו רובוטי טל־נוכחות, ומושגים ממחקרי מוגבלות ומתיאוריה סיפורית. עם הדימוי הספרותי של "מסע הגיבור" הם בוחנים מחדש את המפגש הלימודי ליד מיטת החולה.
זהו מאמר לכל מי שעוסק בחינוך, בטיפול או בעיצוב מדיניות, ולכל מי שתהה פעם מה קורה לילדים כשהחיים הרגילים נעצרים ואיך אפשר להחזיר להם תחושה של משמעות ושל כוח פעולה. בין העמודים מחכות גם המלצות מעשיות למוסדות ולמורים בשדה.
