מי שומר על הילדים כשההורים עובדים? בארצות הברית, כמו במדינות רבות באירופה, תשובה נפוצה במיוחד היא: סבתא. בעוד עלויות המסגרות הפורמליות ממשיכות לטפס, אחת מכל חמש אמהות מועסקות לילדים קטנים נשענת על סבים וסבתות כמסגרת הטיפול העיקרית. במקביל, ממשלות רבות מעודדות אנשים לעבוד שנים ארוכות יותר ומעלות את גיל הפרישה. מה קורה כשהזמן של הסבתא נדרש בשוק העבודה, ומה המשמעות של כך עבור האמהות הצעירות?
השאלה שהמאמר מבקש לברר פשוטה לכאורה: האם זמינות של טיפול מצד סבים וסבתות מרחיבה את השתתפותן של אמהות בכוח העבודה? התשובה מורכבת, כי קשה להפריד בין סיבה לתוצאה. נשים שאוהבות את הקריירה שלהן אולי עוברות רחוק מהמשפחה, וסבים וסבתות אולי מציעים עזרה רק אחרי שהבת כבר החליטה לעבוד. כל אלה עלולים לטשטש את התמונה האמיתית.
החוקרים נעזרו בנתוני סקר ארוך טווח של צעירים אמריקאים שליווה אותם במשך שנים, ובו שאלות ישירות על מסגרות הטיפול בילדיהם בשנות החיים הראשונות. הם השוו בין שיטות אמידה שונות, בחנו את אותן נשים לאורך זמן, ואף ניסו לנצל אירוע חיים קשה ובלתי צפוי במשפחה כדי לבודד את ההשפעה. הם גם בדקו האם ההשפעה שונה בין קבוצות אוכלוסייה, ועשו שורת בדיקות כדי לראות אם הממצאים עומדים במבחן. התוצאה נוגעת בשאלות של שוויון מגדרי, מדיניות פנסיה ומחיר הטיפול בילדים.
