שיתוף פעולה הוא אחד הדברים המפתיעים ביותר בעולם החי והאנושי: הוא מניב תועלת לכולם, ובכל זאת תמיד אפשר להרוויח יותר מניצול הזולת. מצד אחר, רובנו לא מחשבים בכל רגע את הרווח המדויק שלנו. אנחנו מציצים בצדדים ועושים מה שעושים רוב האנשים סביבנו. הנטייה הזאת להתיישר עם הרוב מתועדת אצל מינים רבים, אך כמעט לא נבדק מה קורה כשהיא פוגשת התנהגות שמונעת מתשואה.
המאמר שואל מה קורה לשיתוף הפעולה כאשר באותה אוכלוסייה חיים זה לצד זה שני סוגי לומדים: אלה שבוחרים לפי מה שמשתלם להם, ואלה שמחקים את הנפוץ. שתי הקבוצות מגיבות לאותו נתון, כמה משתפי פעולה יש בכלל האוכלוסייה, אך נמשכות לכיוונים שונים. האם המתח הזה מייצר יציבות, תנודות מתמשכות, או שברים חדים בין מצבים חברתיים שונים לגמרי? ומה משמעות הדבר לדילמות מוכרות כמו דילמת האסיר, משחק גוש השלג וציד האיילים?
החוקרים בנו מודל מתמטי של אוכלוסייה מעורבת, שבו לומדים כלכליים פועלים לפי דינמיקת רפליקטור ולומדים חברתיים לפי פונקציית תגובה קונפורמית בעלת פרמטר רגישות. הם בחנו אותו בעזרת ניתוח יציבות אנליטי של נקודות שיווי משקל, מטריצות יעקוביאניות וניתוח גאומטרי של ספי מעבר, ובדקו כיצד המצב משתנה ככל שחלקם של הלומדים החברתיים גדל. התמונה המתקבלת רחוקה מהאינטואיציה הרגילה על "השפעת הרוב".
