מחלקות מיילדות וגינקולוגיה הן מקום שבו נולדים חיים, אבל גם מקום שבו מתמודדים עם סרטן, עם הריונות בסיכון ולפעמים עם מוות של תינוק סביב הלידה. האחיות והמיילדות שעובדות שם נושאות על כתפיהן עומס רגשי כבד, ובסין הן גם מעטות מדי ביחס לצורך. ובכל זאת, לא כולן חוות את אותו לחץ. חלקן נשחקות מהר, וחלקן מצליחות לשמור על יציבות גם מול אירועים קשים. מה מסביר את ההבדל?
המחקר מתמקד בשני גורמים שקל לשכוח כשמדברים על שחיקה בסיעוד: מבנה האישיות של האחות והדרך שבה היא נוהגת להתמודד עם קשיים. האם תכונות כמו נוירוטיות, מצפוניות, נעימות, פתיחות ומוחצנות קשורות לעומס הלחץ שהאחיות חוות? והאם סגנון ההתמודדות, חיובי או שלילי, הוא החוליה שמחברת בין האישיות לבין הלחץ? המחקר נשען על מודל הלחץ, ההערכה וההתמודדות של לזרוס ופולקמן, ובוחן גם את תפקידם של גורמים יומיומיים כמו מצב משפחתי, סוג בית החולים, תמיכת המשפחה בקריירה והסיבה שבגללה האחות בחרה לעבוד.
כדי לבדוק זאת השתתפו במחקר יותר מ-400 אחיות ומיילדות מ-21 בתי חולים ציבוריים במחוז גואנגדונג, שנבחרו בדגימה שכבתית. הן מילאו שאלוני אישיות, התמודדות ועומס לחץ, והחוקרים ניתחו את הנתונים בעזרת רגרסיה ומודל משוואות מבניות שבודק מסלולי השפעה ישירים ועקיפים, תוך שימוש בדגימות חוזרות כדי לבחון אילו מסלולים עוברים דרך אופן ההתמודדות.
