בכל ועידת אקלים של האו"ם מגיעות משלחות מכל 198 הצדדים לאמנה, חלקן גדולות מאוד. ובכל זאת, מי שעוקב אחרי המשא ומתן או אחרי אירועי הצד שומע שוב ושוב את אותן מדינות ולעיתים את אותם נציגים בדיוק. מה עושים כל השאר שם? מדוע מדינות משלמות את המחיר הגבוה של נסיעה לוועידה, אם נדמה שאינן תורמות לדיונים? ומה בעצם נחשב "השתתפות", כשמסתכלים רחוק יותר מנאומים באולם המליאה?
המאמר שואל כיצד צדדים משתתפים בפועל בתהליך האקלים, ומרחיב את המבט אל המרחבים שבין לבין: אירועי צד, מסיבות עיתונאים ודוכני תצוגה, לצד הפעילויות המוכרות של המשא ומתן. הוא נשען על תיאוריית הפרקטיקה ועל הרעיון של "יצירת הסכמים", שלפיו הסכמים נולדים גם במסדרונות ולא רק סביב שולחן הדיונים.
כדי לבדוק זאת בנו המחברים מאגר נתונים חדש. הוא מכסה את כל הצדדים, כולל האיחוד האירופי, ב-60 מפגשים שנערכו בין 1995 ל-2023. לכל צד בכל מפגש נאספו נתונים על שש פעילויות: התערבויות בעל פה, הגשות כתובות, שירות כיו"ר, מסיבות עיתונאים, אירועי צד ותערוכות. המקורות כוללים עלוני המשא ומתן של כדור הארץ, אתר האמנה, תוכניות יומיות וארכיוני המזכירות. מהנתונים נבנית תמונה תיאורטית וחקרנית של מי פעיל, איפה ובאיזה אופן.
