אדם מחויב לשוויון ומאמין בו בכל לבו, ובכל זאת בכל בוקר באוטובוס הוא מוצא את עצמו מדלג על המושב שליד אנשים ממוינים גזעית, בלי שיוכל להסביר מדוע. הפילוסופיה והפסיכולוגיה מדברות על עמדות מובלעות כעל הסבר אפשרי להטיות עדינות כאלה, ומסכימות שהן טעונות במשהו חיובי או שלילי, מה שמכונה ערכיות. אבל מהי בעצם ערכיות כזאת, כשאין לה חוויה בולטת, כאב או הנאה, שמלווה אותה?
המאמר שואל מה מקנה לעמדה מובלעת את הערכיות שלה, ומדוע היא מניעה אותנו לפעולה גם כשאיננו מודעים לכך. כדי לענות, המחברים מנהלים דיאלוג ביקורתי עם המודל השכבתי של עמדות הערכה מתחום הפילוסופיה של התפיסה, ומשלבים ממצאים מפסיכולוגיה חברתית, מחקרי מיקרו-ערכיות ומדעי המוח. הם בוחנים את המודל מול קשיים נוירולוגיים ומושגיים, מציעים חלופה פסיכו-פונקציונליסטית, ומעמידים אותה במבחן באמצעות סיפור מדומיין על עיר שבה תעמולה נגד חייזרים משנה את הבחירות היומיומיות של תושביה. בהמשך הם מתמודדים עם התנגדויות מצד גישות מתחרות, בהן האימפרטיביזם.
התשובה נוגעת בשאלה רחבה על האופן שבו מניעים רגשיים שקטים מעצבים התנהגות מפלה בחיי היומיום, בלי שנחוש בהם כלל.
