רבים מהסטודנטים לסיעוד מספרים שקורס הסטטיסטיקה הוא החלק הכי מפחיד בלימודים. הם נכנסים אליו כדי להפוך לאחים ואחיות שמטפלים באנשים, ופתאום מתמודדים עם מבחני מובהקות, רווחי סמך ונוסחאות. השאלה היא אם החוויה הזאת נשארת בכיתה, או שהיא משפיעה על האופן שבו הם יתייחסו אחר כך למחקר, למאמרים מדעיים ולהחלטות שהם יקבלו מול מטופלים.
הנושא חשוב משום שהסיעוד המודרני מבוסס על ראיות. מצופה מאחיות ומאחים לקרוא מחקרים, להבין אותם ולהחליט על פיהם, ובלי יכולת לפרש נתונים כמותיים קשה לעשות זאת. ובכל זאת, ההתייחסות לסטטיסטיקה, לסיעוד מבוסס ראיות ולחרדה ממחקר נחקרת בדרך כלל כל אחת לחוד. המחקר הנוכחי שואל כיצד העמדות כלפי סטטיסטיקה קשורות לעמדות כלפי סיעוד מבוסס ראיות ולחרדת מחקר, ואילו חוויות והרגלים של סטודנטים קשורים לעמדות הללו.
כדי לבדוק זאת מילאו 288 סטודנטים לסיעוד משנות הלימוד השנייה, השלישית והרביעית באוניברסיטה בטורקיה שלושה שאלונים מקובלים, לצד טופס שבו תיארו את הרקע שלהם: מה חשבו על מתמטיקה לפני כן, מה הם חושבים על הקורס, האם נכחו בכנסים והאם קוראים מאמרים. הנתונים נותחו בשיטות כמותיות, כולל ניתוח שמאפשר לבדוק מי מבין כל הגורמים האלה קשור לעמדות כלפי סטטיסטיקה. מה מתברר כשמניחים את כל החלקים זה לצד זה?






