כשאנחנו מנסים לנחש משהו על קבוצה גדולה על סמך מדגם קטן, איך בעצם אנחנו חושבים? ומה קורה בראש של תלמידי תיכון כשמבקשים מהם להעריך אחוז מסוים באוכלוסייה, ולא להסתפק במספר אחד אלא לתת טווח, גבול תחתון וגבול עליון, שנראה להם סביר? שאלה כזו נמצאת בלב ההוראה של הסקה סטטיסטית, ובכל זאת אומדן פרמטרים בעזרת רווח נחקר הרבה פחות מחיזוי והסקת מסקנות.
המחקר הזה שואל כיצד תלמידים בכיתות הבוגרות מנמקים את בחירת הרווח, אילו אסטרטגיות הם נוקטים, וכיצד מתפתחת אצלם ההבנה של מושגי יסוד כמו דגימה, מדגם ושונות. כדי לבדוק זאת הציבו החוקרים משימה בשם "הסכר של מרפי". בסכר חיים שלושה מיני דגים, ובעל הסכר רוצה לדעת את אחוז אחד מהם. בגיליון אלקטרוני ממוחשב נדגמו שוב ושוב דגים, במדגמים שגדלו בהדרגה, ובכל פעם התבקשו התלמידים לנסח רווח ולהסביר בקול את בחירתם. בסוף נערך שלב של רפלקציה על כל התהליך.
המחקר נערך בבית ספר תיכון באוסטרליה, עם תלמידים שעבדו בזוגות ושיחתם הוקלטה ונותחה לעומק. תמלולי השיחה חושפים דרכי חשיבה מפתיעות, לעיתים שנונות ולעיתים מוזרות, על האופן שבו מי שאינו סטטיסטיקאי מתמודד עם אי ודאות. מי שמתעניין בהוראת מתמטיקה וסטטיסטיקה, או בשאלה איך נראית חשיבה על אקראיות מבפנים, ימצא כאן מבט מרתק.






