דמיינו שני חפצים על מסך. אתם יודעים שאחד מהם בוודאות לא מוביל לפרס. האם תסיקו מכך שהשני הוא הנכון, גם בלי שמישהו אי פעם הראה לכם אותו? יכולת ההסקה הזו, "חשיבה בדרך של הוצאה", נחשבת לאחת מאבני הדרך של הקוגניציה המורכבת, ומדענים מנסים לגלות אילו בעלי חיים שולטים בה ומדוע. אבל יש בעיה: חיות סקרניות במיוחד נוטות להימשך לכל מה שחדש, וההתלהבות הזו עלולה להסתיר את מה שהן באמת מסוגלות לעשות.
הקיאה, תוכי הרים הנועז והחטטן מדרום ניו זילנד, היא דוגמה מושלמת לבעיה הזו. מחקר קודם הציע שהיא אינה מצטיינת בהסקה מסוג זה, אך החוקרים כאן חשדו שהחקרנות שלה היא שהטעתה את התמונה. השאלה המרכזית: האם קיאות מסוגלות להסיק מה נכון באמצעות פסילת האפשרות האחרת, ואילו אסטרטגיות פשוטות יותר עשויות להסביר את בחירותיהן?
ארבע עשרה קיאות עבדו מול מסך מגע בתחנת מחקר ליד וינה. הן עברו אימון שנועד להרגיל אותן לגירויים חדשים ולהפחית את הדחף לחקור אותם, ואחריו סדרה של שלושים מפגשי מבחן, שבהם הוצגו זוגות גירויים בסדרים שונים. במקום לשאול רק "יכולות או לא יכולות", החוקרים ניתחו כל דפוס בחירה אפשרי וניסו לזהות את התהליך הפשוט ביותר שמסביר אותו. התמונה שהתקבלה מגלה לא מעט על האופן שבו ציפורים חכמות מקבלות החלטות.






