כשגננת מתיישבת ליד ילדים באמצע משחק, היא עושה הרבה יותר מאשר לשאול "מה אתם בונים?". יש רגעים שבהם מתנהלת שיחה שמבקשת מהילדים לנחש מה יקרה בהמשך, להסביר למה משהו קרה או לדמיין מה היה קורה אילו. שיחות כאלה, שנקראות שיח היסקי, קשורות להתפתחות השפה, החשיבה המדעית והמתמטית והיכולות החברתיות. רוב המחקר עליהן נערך בהקשרים מובנים כמו קריאה משותפת של ספרים, ומעט מאוד נבדק מה קורה בתוך משחק.
אלא שמשחק אינו דבר אחד. יש משחק שהילדים יוזמים ומנהלים בעצמם, יש משחק שבו הגננת והילדים חולקים את ההחלטות, ויש פעילות שהגננת תכננה מראש ובנתה בה מרכיבי משחק. השאלה המרכזית של המחקר היא האם סוג המשחק משנה את רמת השיח ההיסקי של גננות וילדים, ואיך נראית ההשפעה ההדדית ביניהם, כלומר מה קורה כשאחד מהצדדים מעלה את רמת השיחה והאחר נענה לה.
החוקרים נעזרו במאגר של תיעוד וידאו טבעי מגני ילדים ציבוריים בסין, ובחרו באופן אקראי 54 אפיזודות משחק משלושת הסוגים ומשלוש קבוצות גיל. הם פיצלו את השיחות לעשרות אלפי יחידות משמעות, קידדו כל אחת מהן לפי רמת הפשטה, ובדקו גם את רצפי השיחה בין גננת לילד בשני הכיוונים. התוצאה היא מבט מפורט על מה שקורה בפועל בגן בזמן משחק.






